Skip to content

 

בעלי הקרקעות החקלאיות החלו במאבק נגד פסיקת בית המשפט המחוזי בחודש שעבר שקבעה כי פגיעה בפוטנציאל ההפשרה של הקרקע אינו מזכה את בעלי הקרקע בפיצוי. בעלי קרקעות חקלאיות באזור השרון הגישו בימים האחרונים, באמצעות עורכי הדין יהושע דיאמנט ועומר דיאמנט, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, לצורך הגשת הערעור על פסיקת המחוזי.

 

לדברי עו״ד יהושע דיאמנט, ״בית המשפט המחוזי בתל אביב, נתן פסק דין הסותר את קביעותיו המשפטיות העקרוניות, של בית המשפט המחוזי במחוז המרכז, ע״י השופטת בוסתן. גם על פסק דין זה, הוגשה ע״י הרשויות המקומיות בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. יש להניח ולצפות כי העליון יאחד את הדיון בכל הבקשות וידון בכולם, ובסופו יוציא תחת ידיו הלכה ברורה בסוגיה חשובה זו למאות אלפי בעלי מקרקעין, הכוללת בתוכה תביעות פיצויים של למעלה מ-5 מיליארד ש״ח״.

 

בעלי הקרקעות טוענים כי הוראות סעיף 197 לחוק התו״ב קובעים כי מי שזכאי לפיצוי הם קרקעות שנפגעו על ידי תכנית, בין אם בתחום התכנית או גובלים בה. התביעה שהגישו בגין סעיף 197 כללה חוות דעת מפורטת שמראה כעובדה שערך המקרקעין שלהם נפגע כתוצאה מאישור תכנית תמ״מ 21/3, בעוד שהוועדה כלל לא דנה בתביעות הפיצויים.

 

עוד טוענים התובעים, כי היועץ המשפטי לממשלה, שהגיש חוות דעת למחוזי, טען כי אין מדובר בתביעות בשל פגיעות בשימושים קיימים, אלא בתביעות בגין אבדן לכאורה של פוטנציאל עתידי לשינוי יעוד ולזכויות בקרקע. עם זאת, עמדת היועץ המשפטי לממשלה לא נתמכה בכל חוות דעת מקצועית או תשתית עובדתית מינימלית שהיה בה כדי לקבוע כי התביעות מבוססות על אובדן שווי ספקולטיבי. עמדה זו של היועמ״ש התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בפסק הדין.

 

בין הטענות של המערערים, מציין עו״ד דיאמנט את העובדה שהמחוזי בחר לצטט חלק מבג״צ בוכניק של בית המשפט העליון, אולם באופן אבסורדי התעלם מהסוף החשוב בפסה״ד שבו ציין העליון כי ״כל שנאמר אינו סוגר את הדלת בפני העותרים לטעון כי הם זכאים לפיצוי ראוי עבור הנטל שהוטל על ידי יעוד קרקעותיהם בתמ״א 21/3״.

 

עוד טוענים בעלי הקרקעות כי פגיעה במקרקעין לפי סעיף 197 מהווה פגיעה בזכות היסוד לקנין, המוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מכיוון שמדובר בזכות יסוד, לא ניתן לפגוע בה אלה בהוראת חוק מפורשת, הוראה שגם היא ניתנת לפיקוח ולביטול ע״י בית המשפט, במידה ויתברר כי היא סותרת ופוגעת בזכות היסוד.

 

עוד נטען כי בית המשפט המחוזי וועדת הערר המחוזית לא בחנו כל תשתית עובדתית אשר היה בה כדי לקבוע כי התביעות מבוססות על ערכי שווי קרקע בייעוד חקלאי המבוססים על ציפיה לשינויי יעוד, או כל ראיה על כך כי שווי הקרקע בייעוד חקלאי, של התובעים במצב הקודם, היה מבוסס על שווי קרקע ספקולטיבי. כל הטיעון מבוסס רק על טענות היועמ״ש שאינן מבוססות על כל חוות דעת שמאית.

ועדת הערר המחוזית ובית המשפט המחוזי כלל לא בדקו מה היה שווי הקרקע במצב שקדם לתכנית הפוגעת, ולא בדקו כלל מה היה מרכיב השווי הספקולטיבי כפי שהיה לפני אישור התכנית הפוגעת. ראוי שהוועדה ובית המשפט יקבלו חוות דעת של שמאי מייעץ או מכריע לצורך קביעת קיומו של אותו ״מרכיב ספקולטיבי עמום״.