לאחרונה הורתה המפקחת על הבתים המשותפים לגננת לפנות את חצר הבניין ולשלם הוצאות משפט לדיירים שתבעו אותה. מדובר בסכסוך ארוך שנים בין דיירים ברחוב במרכז תל אביב שהסתיים בהחלטה שיפוטית חריגה של המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב, שקבעה כי גן ילדים הפועל במקום חייב לפנות שטחים משותפים שאליהם פלש.

המחלוקת החלה בשנת 2018, כאשר אחד מהדיירים הוותיקים בבניין התריע בפני הבעלים של קומת המרתף על כך שהתקנת מעקה ברזל על גדר הבניין לשם קשירת עגלות ילדים אינה חוקית ואף מסוכנת. בעלת המרתף, המיועד לשימוש עסקי, השכירה באותה עת את קומת המרתף כולה לצעירה שהפעילה בו גן ילדים, אלא שהפעלתו, כך נטען, חרגה עד מהרה מגבולות המרתף עצמו.

לטענת הדייר הוותיק ואשתו, מהרגע שהגן החל לפעול, השתלטה מפעילת הגן בהדרגה על שטחים משותפים בחצרות הבניין ללא הסכמת יתר הדיירים. תחילה הותקן דשא סינתטי ונבנו מתקני שעשועים בחצר הדרומית. בהמשך הוצב שער ברזל גדול שננעל, ועליו שלט הנושא את שם הגן ופרטי ההתקשרות של מפעילת הגן. לטענת זוג הדיירים הוותיקים, השער מנע גישה חופשית של דיירים אחרים למתקנים חיוניים כמו מוני מים, שוחות ביוב וצנרת שהייתה נסתמת מדי פעם, והדבר הקשה עליהם לתחזק את הבניין כראוי.

בנוסף, בחצר הצפונית הציבה מפעילת הגן גדרות, יריעות ודשא סינתטי, ואף השתמשה בחלון הבניין כפתח יציאה מאולתר לילדים לחצר. בחצר זו הצטברה פסולת רבה, שכללה צעצועים שבורים וארונות פלסטיק, דבר שעורר את זעמם של הדיירים הוותיקים.

כמו כן, מתחת לבניין ובכניסה אליו נקשרו עגלות ילדים רבות בכל שעות היום. הדבר עודד, לטענת הדיירים הוותיקים, התקהלויות של הורים וילדים מדי בוקר ואחר הצהריים ויצר מטרדי רעש קבועים לדיירים.

זוג הדיירים הוותיקים פנה מספר פעמים לבעלת המרתף ולמפעילת הגן ששכרה אותו ממנה, באמצעות עורך הדין ירון בר אל, בדרישה להפסיק את הפלישה לשטחים המשותפים ולסלק את המתקנים, אך כל פניותיו של עו"ד בר אל לא נענו לשביעות רצונם.

בעקבות זאת הגיש עו"ד בר אל, בשמם של בני הזוג, תביעה רשמית לסילוק ידה של מפעילת הגן מהשטחים המשותפים, להריסת כל המבנים והמתקנים שהוקמו בחצרות הבניין ולפינוי הציוד שנערם בו.

מפעילת הגן ובעלת המרתף טענו כי התקינו את השער והמתקנים בחצר מתוך שיקולי בטיחות, בשל מקרי עבר של כניסת זרים לחצרות ועשיית שימוש לא ראוי במקום. לדבריהן, השטחים שבהם פועל הגן היו מוזנחים לאורך שנים קודם לכן, וכי דווקא הפעלתו של הגן היא זו שמפתחת ומטפחת את השטחים המשותפים בבניין.

כמו כן טענו השתיים כי אספת דיירים שהתקיימה בפברואר 2023 נתנה אישור חלקי לשימוש מוגבל בשטחי הבניין בשעות מסוימות.

החלטה – לאחר ביקור המפקחת בבניין

המפקחת על רישום המקרקעין, דגנית קציר-ברין, ביקרה במקום על מנת לעמוד מקרוב על טענות הצדדים. לאחר ביקורה במקום היא החליטה לקבל את רובה של התביעה.

על פי פסיקת קציר-ברין, בחצר הדרומית של הבניין נערכה השתלטות בלתי חוקית ובלתי סבירה על השטח המשותף, עת הוצבו בו שער גדול ומתקני שעשועים.

כמו כן קבע המפקחת כי האישור שניתן על ידי נציגות הבניין לגבי השימוש בשטחים המשותפים חסר תוקף. נפסק כי אין בסמכותה של נציגות בניין משותף, גם אם מדובר ברוב דיירי הבניין, להוציא חלקים מהרכוש המשותף ולייחדם לשימוש אחד הדיירים.

לפיכך הורתה לבעלת המרתף ולמפעילת הגן ששכרה את קומת המרתף לפנות את כל המתקנים, הדשא הסינתטי, השערים והציוד שהונחו בחצר זו ולהחזירה למצבה המקורי עד לסיום שנת הלימודים תשפ"ה, 30 באוגוסט 2025.

לגבי החצר הצפונית, החליטה המפקחת לדחות את טענות הדיירים הוותיקים. בהחלטתה ציינה כי השימוש שנעשה בחצר הצפונית היה מינורי ולא מנע גישה מדיירים אחרים, ואף ציינה כי התקנת הדשא הסינתטי שיפרה במידה מסוימת את מצבה המוזנח של החצר.

כמו כן הטילה המפקחת על מפעילת הגן ובעלת המרתף הוצאות משפט בגובה 7,938 שקלים, אותן עליהן להעביר לזוג הדיירים הוותיקים עד חודש אפריל 2025.

לדברי עו"ד בר אל, כל שימוש במרחבים המשותפים בבניינים משותפים מחייב את הסכמתם של כל הדיירים, ומספיק שדייר אחד לא מרוצה מהשימוש במרחב הציבורי כדי להצדיק פנייה למפקחת על רישום המקרקעין, המשמשת כערכאה שיפוטית לכל דבר ועניין.