בית משפט השלום בחיפה, באמצעות השופט הבכיר רמזי חדיד פסק כי מתווך לא זכאי לדמי תיווך על עסקה שבוצעה, למרות שהחתים את 2 הצדדים על הסכם קונה והסכם מוכר, מכיוון שלא היה הגורם היעיל בעסקה.

על פי כתב  התביעה, המתווך החתים את המוכרים על הסכם, בעקבותיו תלה שלט למכירה על הדירה. בעקבות השלט פנה אליו הרוכש שהתעניין בעסקה, ואותו הוא החתים על הסכם קניה.

בהסכם הקניה צויין שהמחיר המבוקש הוא 2.9 מיליון שקלים, כאשר על הסכם המכירה נכתב כי המוכרים מבקשים על הדירה 2.8 מיליון שקלים. בסופו של דבר, חתמו המוכר והקונה על הסכם מכר הדירה – בסכום של 2.5 מיליון שקלים, 14 חודשים לאחר שנחתם הסכם הבלעדיות הראשון עם המוכרים (לאחר מספר חודשים נחתם הסכם שהאריך את התקופה).

לאחר החתימה, עדכן הרוכש את משרד התיווך על העסקה שבוצעה, ובעקבות זאת, פנה המתווך ל-2 הצדדים בדרישה לדמי תיווך של 1.5% מהמוכרים -2% מהקונה, על פי ההסכמים. לאחר שלא שילמו, הגיש תביעה נפרדת נגד כל צד ואלה אוחדו לתביעה אחת.

המוכרים טוענים כי לאחר שלא חלה התקדמות לאחר 2 תקופות הבלעדיות, תלו הם עצמם שלט, ומתווכת שפנתה אליהם תווכה שוב בין הצדדים והביאה לביצוע העסקה במחיר המוסכם.

תנאי חוק המתווכים לזכאות לתשלום

השופט קבע כי התובע לא עמד ב-3 התנאים של חוק המתווכים לזכאות לתשלום:

"מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם נתקיימו כל אלה:

(1)        הוא היה בעל רישיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך או שחל עליו, באותה עת, פטור זמני בהתאם לאמור בסעיף 20;

(2)        הוא מילא אחר הוראות סעיף 9; (חתימת הזמנת תיווך)

(3)        הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב".

השופט קבע כי התובע לא הצליח להציג תעודת מתווך בתוקף שהיה במועד החתימה על ההסכם, ודי היה בסעיף זה כדי לדחות את התביעה.

בנוגע לסעיף הגורם היעיל, השופט פסק כי הפער הגדול בין המחיר הנדרש למחיר העסקה בפועל, כמו גם פער הזמנים הגדול והעובדה כי המוכר שילם דמי תווך למתווכת אחרת, מוכיחים כי התובע לא היה הגורם היעיל ולכן אינו זכאי לתשלום ואף חוייב בהוצאות משפט של הנתבעים בשיעור של כ-32 אלף שקלים – 17.5 אלף שקל למוכרים וכ-14 אלף שקל לקונים.