המחוזי בת”א ביטל נוהל שקבע שנשים שמקבלות קצבת מזונות במקום הבטחת הכנסה לא יכולות לקבל דיור ציבורי (עת”מ (מנהלי ת”א-יפו) 28922-03-17. השופטת, ד”ר מיכל אגמון גונן עמדה על הקשיים שיש לנשים החיות בעוני במיצוי זכויותיהן ועל החסמים בהם הן נתקלות במגעיהם מול הרשויות,  וקבעה כי כיון שמטרת הדיור הציבורי היא סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, אין להפלות  נשים שמקבלות קצבת מזונות, ויש לאפשר להן להוכיח שהן עומדות במבחנים לקבלת דיור ציבורי. כך נמסר על ידי דוברות בתי המשפט.

אם חד הורית לשלושה ילדים, זכתה היום בעתירה לקבל דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה, לאחר שכל בקשותיה הקודמות נדחו.

פסק הדין נפתח במילים:

“עתירה זו מפנה את הזרקור לחסמים הרבים העומדים בפני דבורה אלבז, כמו בפני אנשים אחרים החיים בעוני, למיצוי זכויותיהם, בין היתר בכל הנוגע לדיור הציבורי. הנהלים המסורבלים, חוסר הידע וחוסר הנגישות לרשויות המינהל ולבית המשפט, העומדים בין דבורה אלבז ואחרות במצבה לזכויות המוקנות לה”.

בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, עמד על הקשיים שיש לנשים החיות בעוני במיצוי זכויותיהן ועל החסמים בהם הן נתקלות במגעיהם מול הרשויות – בין המרכזיים שבהם מחסור במידע וקשיים בנגישות הן לרשויות המינהל, הן לבתי המשפט.

השופטת  מיכל אגמון גונן, הביאה באריכות את סיפורה האישי של העותרת, וכן דיאלוגים של נשים החיות בעוני והבהירה את החשיבות בכך:

“הכוונה היא לעמוד על סיפורה האישי של דבורה אלבז, כדי להדגיש את הקושי שלה, כמו רבות במצבה, לקבל את הסיוע המגיע לה במסגרת התקציב והקריטריונים שנקבעו; להדגים, באמצעות סיפורה של דבורה אלבז, את הקשיים במיצוי הזכויות הנתונות לזכאים במסגרת מדיניות הרווחה; לגרום לכך שדבורה אלבז ואחרות במצבה ידעו כי יש מי ששומע את קולן, ולהביא לכך שדבורה תדע, ותוכל לומר בלב שלם לילדיה, כי עשתה הכל כדי להשיג להם קורת גג.”

שאלת מיצוי הזכויות

העתירה עסקה בשאלה האם יכולה מי שזכאית לקצבת מזונות להוכיח כי אינה יכולה לעבוד, שזהו אחד התנאים לקבלת דיור ציבורי. השופטת אגמון גונן הבהירה כי:

“הבטחת הצדק החברתי אינה מותנית רק בקיומן של הזכויות, אלא במימושן והענקתן לזכאים ולזכאיות להן. השאלה המתעוררת כאן נוגעת למיצוי הזכויות לאחר שהמדינה החליטה על הענקת משאבים מסוימים לדיור ציבורי ועל הקריטריונים לחלוקתם. במסגרת זו כאמור לעיל על המבקשים לקבל משאבים אלו לעמוד במספר תנאים, ביניהם מיצוי כושר השתכרות; הטענה היא כי משרד השיכון אינו נכון לבדוק האם מי שעומדת ביתר התנאים, עומדת גם במבחן מיצוי כושר השתכרות, כאשר הפונה מקבלת קצבת מזונות מהביטוח הלאומי, ובכך שולל ממנה מראש וללא אפשרות להוכיח אחרת, את זכותה לדיור ציבורי ולמצער לסיוע בשכר דירה.”

נהלים סותרים של משרד השיכון

השופטת עמדה על חשיבותה של קורת גג והדגישה כי במשפט הישראלי, הזכות לדיור נאות אינה מעוגנת ברובה בחקיקה ראשית, אלא בנהלים של משרד השיכון, שהם מורכבים, ואף סותרים זה את זה במקרים מסוימים. כן עמדה על המצב הקשה ביותר בהקשר של דיור ציבורי וקבלת סיוע בשכר דירה.

השופטת אגמון גונן עמדה על חשיבות הסיוע המשפטי בהקשר זה וציינה:

“כאשר הסיוע המשפטי בוחר, כמו במקרה זה, להעלות בעיה שהוא נתקל בה כבעיית רוחב, ולהעלותה באמצעות עתירות פרטניות, יש לברך על כך. זו אחת הדרכים, להתגבר על אותם חסמים ולהביא לפתרון של מקרים רבים.”

השופטת אגמון גונן עמדה בהרחבה על הזכות לשוויון, וקבעה כי מצבן הכלכלי של אימהות חד הוריות המקבלות קצבת הבטחת הכנסה בסכום המקסימאלי הינו קשה ודומה למצבן הכלכלי של אימהות חד הוריות המקבלות קצבת מזונות בסכום המקסימאלי; אף סכומי הקצבאות- קצבת מזונות וקצבת הבטחת הכנסה- הינם זהים. על כן, הוסיפה וקבעה כי כיון שמטרת הדיור הציבורי היא סיוע לאוכלוסיות מוחלשות, אין להפלות  נשים שמקבלות קצבת מזונות, ויש לאפשר להן להוכיח שהן עומדות במבחנים לקבלת דיור ציבורי (כשמשרד השיכון הגביל זאת רק לאלו המקבלות קצבת הבטחת הכנסה, על אף שהקצבאות זהות בגובהן).

השופטת מתחה ביקורת על משרד השיכון שטען שאין בידיו את הכלים לבחון האם עומדת העותרת, ואחרות במצבה במבחן תעסוקה, וקבעה כי דבריו אלו סותרים נוהל אחר, של סיוע בשכר דירה, במסגרתו נקשר המשרד עם חברות שמטרתן לבחון האם הפונים עומדים במבחנים שנקבעו בנהלים:

משרד השיכון, על אף החלטתי המפורשת כי עליו להתייחס לעניין המכרז וההסכם לפיו על החברות שנבחרו לבחון מיצוי כושר השתכרות של הפונים, לא עשה כן ולו בחצי מילה. היינו, אין תצהיר של מי מעובדי משרד השיכון החוזר על הדברים. הדבר אומר דרשני. ככל הנראה משרד השיכון, כפי שטען, אינו עומד בהוראות הנוהל, ועל אף שחברות שזכו במכרז התחייבו, כנגד תשלום, לערוך בחינת מיצוי כושר השתכרות, הם אינן עושות כן.

בסיכום הורתה השופטת על ביטול ההוראה בנוהל הקובעת את ההפליה האמורה, אך הוסיפה וקבעה כי הכרזת הבטלות תכנס לתוקף בעוד שנה, כדי לאפשר למשרד להתארגן.

כן קבעה כי עניינה של העותרת ייבחן בשנית, ללא הוראה מפלה זו.