דרישות של לקוחות וגם מגבלות תכנוניות או חוקיות, מאתגרים לעתים את המהנדסים, המתכננים והמבצעים מעבר למקובל. הנה כמה דוגמאות וגם סיפורים כיצד האתגרים נענו
פרויקטי תשתית ובנייה עשויים במקרים לא מעטים להיתקל באתגרי ביצוע. אתגרים הקשורים לאלמנט הנופי, האנושי, הבירוקרטי וכן ההנדסי שבפרויקט. עם כל אלה צריכים בעלי המקצוע – המהנדסים, האדריכלים ומנהלי הפרויקטים להתמודד בשטח.
כך, פרויקט הקמת “היכל הפיס ארנה ירושלים” שבוצע ע”י חברת מוריה, החברה לפיתוח ירושלים, ואשר נחנך בספטמבר 2015. בנוסף על היותו פרויקט עתיר משאבים ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים, הוא משלב בתוכו גם אלמנטים דינמיים שאפשרו להיכל להפוך את פניו תוך זמן קצר, באמצעות שילוב של אלמנטים רב תכליתיים שמאפשרים קיום של אירועים מגוונים בהיכל.
בהקמת ההיכל הושקעו קרוב ל 400 מיליוני שקלים. מוריה, החברה לפיתוח ירושלים האמונה על הקמת מרבית מהפרויקטים הציבורים בעיר, הקימה את היכל פיס ארנה ירושלים, המאפשר קיום של משחקי כדורסל ואירועים נוספים, ומאפשר קיום אירועים של מעל 12,000 איש.
יואל אבן, סמנכ”ל ההנדסה של חברת מוריה מספר על התהליך: “בהקמת האצטדיון הושקעה מחשבה רבה, כיצד ניתן לנצל את החלל הגדול, לקיום אירועים מגוונים, גם מעבר למסגרת משחק הכדורסל הסטנדרטי.
לדוגמה, הקמנו בהיכל, טריבונה טלסקופית היקפית של כ-3,000 מקומות ישיבה אשר באירועים מסוימים, כדוגמת משחק כדורסל, היא פתוחה ומאפשרת לשבת ממש “על הפרקט”, בעוד באירועים אחרים, כדוגמת הופעות של אמנים, היא נסגרת באופן אוטומטי, ומאפשרת קיבולת גדולה יותר של קהל בעמידה על הרחבה עצמה”.
כדי לאפשר את הפעילויות השונות, מספר אבן, יובא מחו”ל פרקט מיוחד שניתן לפירוק והרכבה מחדש תוך מספר שעות בודדות, “בכך מתאפשרת דינמיות רבה בהפעלת האירועים בהיכל. לדוגמה, בערב אחד לקיים משחק כדורסל של 11,000 איש על פרקט עם טריבונות פתוחות, ובערב הבא, לקיים הופעה של אמן מפורסם, כשהקהל רוקד וקופץ ברחבה, ללא פרקט עם מושבים סגורים”.
אבן מוסיף כי “בנוסף על האלמנטים הללו, השקענו רבות בכל אמצעי המדיה, הפירוטכניקה והאקוסטיקה מהמתקדמים שישנם בהיכלי הספורט במדינה, עם מסכי LED היקפיים, לוח תוצאות והעברת מסרים לקהל, בצורת תיבה גדולה, כדוגמת המסכים שרואים בהיכלים בארה”ב ועוד.
אין ספק, שהיכולות של ההיכל לקיום אירועים הינן מהמתקדמות במדינה אם לא המתקדמת שבהן”.
פרויקט ספורטיבי מתקדם נוסף שבצעה מוריה, היא התקנת פאנלים סולאריים באצטדיון טדי. החברה פעלה להתקין 2142 פאנלים סולאריים על גג האצטדיון, על שטח של כ-5,000 מ”ר. המתקן מספק 630 קילו – ואט חשמל ועלותו הסתכמה ב 4 מיליון שקלים.
דורון נויוירט, מנכ”ל חברת מוריה מספר כי “חברת מוריה פועלת בשנים האחרונות בירושלים רבות בתחום האנרגיה הירוקה כשהפרויקט בטדי הוא פרויקט דגל החוסך לרשות כסף רב בחשבונות החשמל בזכות הייצור שלו באמצעות הפאנלים החדישים. לא רק על גג אצטדיון הכדורגל אלא גם מעל גגות של עשרות מבני חינוך בעיר”.
לדבריו, “מוריה היא הראשונה שהתקינה גם מנורות לד חסכוניות במנהרות החדשות שהוקמו על כביש בגין דרום בדרך לירושלים על מנת לחסוך בחשמל. גם בפרויקטים של התחדשות עירונית שאנו מקדמים, נעשים מאמצים ביחד עם הקהילה והרשות המקומית והיזמים להקים פרויקטים עם מרכזי אנרגיה שיוזילו משמעותית את עלויות החשמל לדיירים כשיכנסו לדירותיהם החדשות”.
סופרפוזיציה
בקבוצת משולם לוינשטין מספרים כי הם מתמחים בין היתר בבניית מבנים "מסובכים" בהם דרושות דיסיפלינות רבות, ומה שיותר חשוב הוא הקישור ביניהן (סופרפוזיציה). לצורך זה מעסיקה החברה IN HOUSE מהנדסים מומחים כולל מהנדס מערכות, כל זאת בנוסף ליועצים הרבים של הפרויקט. כך, מספרים בחברה, עבור אוניברסיטת בר אילן בנתה החברה את בניין ננו טכנולוגיה הממוקם בסמוך לכביש 4 הכולל כ-8 נתיבים. מאחר שמדובר בבניין ללימודי ננו טכנולגיה, המשלבים לימודים תיאורטיים יחד עם לימודים מעשיים הדורשים רמת דיוק גבוהה, של המיכשור בתוך הבנין, מיכשור הרגיש במיוחד לרעידות, היה צורך להקפיד שלא יורגשו תזוזות הרכבים בכביש הסמוך כך שהם לא ישפיעו על הלימודים המעשיים ועל תוצאותיהם. לצורך כך נבנה כל המיכשור על מערכת שלמה של בטון וקפיצים, המשככים כל רעד.
דרישות אדריכליות ייחודיות
לעתים פתרון אדריכלי מביא לידי ביטוי את כלל צרכי המשתמשים בבניין, המוכתבים טרום תכנון במעטפת וחלל מעוצבים. הכל כרוך בכריכה אחת שלמה ללא פשרות כמעשה בריאה לכל דבר ועניין. לעיתים יש מגבלות סביבתיות המחייבות לעיתים קרובות פתרון יצירתי גם בהיבט הביצועי.
האדריכל רם מרש, הבעלים של משרד מרש אדריכלים, מציין כי ניתן לתת דוגמאות רבות בתחום זה, ומפרט "אתגר ביצועי ניתן לראות למשל כאשר מקימים מגדל במתחם מינימלי המוקף סביבה תוססת בלא שיש שטח התארגנות בכלל. זה דורש פתרון ביצועי מאתגר, המשפיע בהכרח על הפתרון התכנוני לרבות שיטות בניה ועוד. או למשל במקרה של מבנה קיים המשמש אוכלוסיה חסרת ישע כמו בית חולים סיעודי, אשר אמור לעבור תכנון מחדש וביצוע תוך כדי המשך תפקוד מלא של הבניין, אשר כרוך בפתרון תכנוני ביצועי יצירתי".
מרש מתאר דוגמה לאתגר ביצועי באחד הפרויקטים שתוכננו על ידי משרדו: "תכננו פרויקט משולב באשדוד המכיל 3 מרתפי חניה, 2 קומות מסחר במגרש מדורג, באופן שלכל אחת מהקומות כניסה ממפלס אחר. יש 5 קומות משרדים עם אטריום שמכיל גוף מים לנוי ש"סוחבות" עליהן בריכת שחיה חצי אולימפית הצופה לים. ביניהן יש קומת מערכות וטרנספורמציה ומעל הכל מגדל מגורים יוקרתי בן 33 קומות נוספות המכיל לובי ומערכות עצמאיות. התכנון האופטימלי של כל אחת מהפונקציות הנ"ל כך שתתפקד באופן מיטבי בלא פשרות הביא לפתרונות קונסטרוקטיביים שהיוו אתגר הן הנדסי והן עיצובי".
מרש מסביר כי "כדי לגשר על המפגש הכמעט בלתי אפשרי בין העמודים והקורות של מבני המגורים החודרים דרך האטריום, אשר מכילים גם תומכי מרחבים מוגנים של המגורים, נהפך המבנה הקונסטרוטיבי הנ"ל ביחד עם גרם המדרגות השקוף בחלל לאלמנט פיסולי בחלל המפולש בן ה-5 קומות. המבנה מכיל 2 שכבות, האחת הינה מבנה גיאומטרי משולב שקושר את העמודים והקורות בשילוב עם פתרון תאורה מיוחד והשניה קיר תומכי הממדי"ם של המגדל אשר נצבע בצבעי אפור כמעין ציור, ביחד מהווים סוג של פסל סביבתי כאמור. כך נהפך האתגר להזדמנות עיצובית יוצאת דופן. הפיסול בחלל ניכר על רקע גרם המדרגות הפיסולי, ביחד משתקפים במי בריכת ההשתקפות אשר בקרקעית האטריום".
דרישות מיוחדות
אביעד יהב, מנכ"ל חברת יהב חמיאס נכסים, מסביר כי יש להבין מאילו מניעים נובעות הדרישות המיוחדות שמאתגרות את היזמים והמתכננים: "לפעמים הדרישה לתכנון ייחודי של מבנה נובעת מהצורך בפונקציונליות מסוימת ולעיתים הצורך הוא צורך אדריכלי גרידא. לדעתי, בקרב יזמי הנדל"ן המניב יש כיום נכונות רבה יותר להוצאות כספיות עודפות על האדריכלות של המבנה".
"לחברות הייטק, לדוגמה, יש מלחמה אמיתית על עובדים איכותיים. אצל חברות כמו גוגל, מייקרוסופט, אפל או אמדוקס, וגם בקרב חברות בגדלים אחרים, המלחמה על העובדים ניכרת וזה מכבר שהיא מתנהלת גם בעולם הנדל"ן. אם בעבר היה מספיק לבנות משרדים יפים וחדר אוכל, היום המבנה צריך לתמוך בכל כך הרבה מעבר לזה", אומר יהב. "לאחרונה נתקלתי בדרישות לתכנון בריכת שחיה בתוך המבנה, הקמת אודיטוריום שלא היה מבייש את היכל התרבות, ועוד. לקוחות פוטנציאליים שמעסיקים עובדים בהיקף המטופל על ידי מערך משאבי אנוש, מגיעים עם "צ'ק ליסט" שכולל לוקיישן, חדרי כושר וחוגים, חדרי אוכל ייחודיים, פינות הפסקה ולמעשה מעטפת שלמה שתדאג לסביבת העבודה, בצורה שבעבר אפיינה בכלל את שעות הפנאי".
הדבר ניכר בעיקר באזורים שבהם הסביבה אינה אורבנית, (בשונה ממרכז תל אביב), מסביר יהב, שהחברה אותה הוא מנהל סיימה לאחרונה הקמת מתחם לוגיסטיקה ומשרדים באזור התעשייה של שוהם, ולכן מכיר את הנושא מקרוב. "חברות הייטק ותעשייה שעוברות למתחמים באזורים כאלה, נותנות בשלבי התכנון והבניה דגש מיוחד למתן מענה מלא של צרכים אשר עשויים להתעורר אצל עובדיהן".
"אם בעבר הדרישות הייחודיות אפיינו חברות הייטק אז היום המצב המתואר כבר חוצה סקטורים ומאפיין עסקים מכל סוג – מחברות תעשיה ועד משרדי רואי חשבון ועורכי דין. מבחינת האדריכלות הייחודית, הרי שלפני מספר שנים ניתן היה לראות אותה בעיקר בתל אביב, וכיום גם בהרצליה פיתוח ובאזורי תעשייה נוספים כמו איירפורט סיטי ושוהם. חלק מהמבנים הללו הוקמו על ידי משתמש הקצה, אך חלק אחר גם על ידי חברות נדל"ן מניב, שנכונותן להשקיע סכומים גבוהים יחסית על אדריכלות מיוחדת, כאמור, הלכה וגדלה במרוצת השנים".
יהב מוסיף כי "המתחם שהקמנו בשוהם מתאפיין באדריכלות מושקעת לא רק בבניין המשרדים, אלא גם במבני הלוגיסטיקה. היום, לכל הפחות באזורי ביקוש במרכז הארץ, מבנה לוגיסטי כבר לא יכול להיות מבנה 'נחות' מבחינת הנראות החיצונית שלו. בשוהם בחרנו להשקיע באדריכלות מעבר לסטנדרט המקובל, ולשמחתי הצלחנו להתקשר עם חברות כמו פריגו ויקבי כרמל, שהתחברו לקונספט שלנו – מתחם שאינו מיועד לשמש כ"חצר אחורית" לאחסון, למרות הפן הלוגיסטי, אלא מתחם לחברות המחפשות בית למשרדי ההנהלה והמטה לצד מענה לצרכים לוגיסטיים".
התמודדות עם סכנת מפולת
עוד דוגמה לפרויקט מורכב במיוחד, הוא פרויקט חפירת מנהרת חרסית בגלבוע, שבוצע על ידי TLG – שותפות של קבוצת ליפסקר הישראלית וטכנסול הפורטוגלית. לדברי יורם ליפסקר, מנכ”ל TLG, “נכנסנו לפרויקט בגלבוע, בנעלי חברה קוריאנית שפרשה מהפרויקט. האתגר שם – כריית מנהרה מאוד צרה, שנועדה להובלת מים, בתנאי קרקע קשים, ובלוח זמנים צפוף”.
העובדה שהחברה נכנסה לאתר לאחר אירוע של מפולת, מסביר ליפסקר, חייבה עבודות שיקום שנמשכו חודשיים והתקדמות איטית וזהירה בשלבים הראשונים, עם אבטחות כפולות, כשהכל נבנה תחת מטריית צינורות פלדה, שהוחדרו לקרקע כדי לעמוד בתנאים הגיאולוגיים הקיצוניים של קרקע חרסיתית בלתי יציבה, מתחת למפלס מים והכל בלוח זמנים קצר.
ליפסקר: “הייתי מגדיר את תנאי הקרקע במנהרה בגלבוע תנאי אקסטרים. בכל הפרמטרים היה שם מאוד מסובך. נגישות בעיתית, גיאולוגיה ייחודית, לוח זמנים צפוף. המנהרה נחפרה בחרסית רווית מים בלתי יציבה נוטה להתמוטטות. עבדנו במשמרות של 24/7. תנאים קשים אלו יצרו סכנת חיים של ממש מה שחייב התקדמות איטית וזהירה מטר אחר מטר עקב בצד אגודל, תוך התקנת תימוך מקדים רציף של צינורות פלדה ,קשתות התזת בטון ואמצעים נוספים . בכל שלב נאלצנו להתמודד עם הפתעות, לשנות ולהתאים שיטות ואמצעים שונים. נשמנו לרווחה עם סיום המנהרה אך הסיפוק האדיר. הפרויקט הסתיים בהצלחה ולשביעות רצון הלקוח”.
לדברי ליפסקר, “אנחנו מורגלים לעבוד בתנאים קיצוניים. גם בקו האדום ברכבת התחתית, היה לוח זמנים קצר, כדי להקדים את הגשמים, כאשר עבדנו בנחל איילון, וביצענו עבודות ג’ט-גראוטינג 4-6 מטר מתחת למסילת הרכבת, והיה חשש שהקידוחים ייגרמו לתזוזות במסילת הרכבת. התבצעה מדידה יומיומית, כדי לוודא שהמסילה לא זזה ביותר מ-4 מ”מ, ועמדנו במשימה בהצלחה ובזמן”.
אתגר מי התהום
הטיפול במי התהום בהקמת מבנים חדשים מאתגר, וחפירת מרתף באזור עם מי תהום קשה במיוחד מכיוון שצריך לסלק את המים בצורה שמחד לא תפגע באיכות הסביבה ומאידך לא תפגע ביציבות המבנים באזור. האתגר מתעצם עוד יותר כשמדובר בפרויקטים הנבנים בסמוך לים, שם לאחר ששואבים את מי התהום – נכנסים במקומם המים המלוחים.
שחר מחט, מבעלי קבוצת ניצן גרופ המקימה את פרויקט גאולה 14, המוקם בסמוך לחוף הים בתל אביב, מספר כי "בגלל הצפי לשאיבת כמות מי תהום גדולה, החלטנו לשנות את שיטת העבודה ובמקום לשאוב מי תהום, הוחלט ליישם שיטת הזרקת מלט בלחץ גבוה לתוך הקרקע. מדובר בשיטה שמיושמת בעולם כבר עשרות שנים, אך בארץ נעשה בה שימוש רק בשנים האחרונות".
הוא ממשיך ומתאר את התהליך "מדובר למעשה בקידוח באמצעות מקדח שנכנס לתוך האדמה בעומק הרצוי, ומזריק מי מלט בלחץ עצום, והופך את מה שיהפוך להיות תחתית המרתף של הבניין לסוג של "פקק" בתחתית הבור. הפקק למעשה מונע מהמים להיכנס לתוך הבור, ומצמצם בפועל ב-99% את שאיבת מי התהום".
אתגרי תמ"א 38
פרויקט תמ"א 38, מעצם העובדה שהוא כולל בנייה על תשתיות קיימות מיושנות, טומן בחובו אתגרים יחודיים. צחי לנדאו, מנהל תחום מגורים בקבוצת א. וייס, מספר על דרכים להתגבר על אילוצים שבניה בתחום התמ"א, בדגש על תמ"א 38/1 במסגרתה הדיירים לא מפונים, מציבה בפני היזמים.
כך למשל, הממ"ד אותו מוסיפים לדירות הישנות. "את האתגר בחיבורו למערכת החשמל של הדירה פתרנו באמצעות קידוח אופקי, דרכו משחילים שרוול עם חוטי החשמל. אנחנו רואים שהטכנולוגיה נכנסה גם לבטון, וכשצריך לפרק את חדר המדרגות כשהדיירים נמצאים בבניין – אנחנו משתמשים בבטון שמתייבש תוך שעתיים. על מנת לפתור את בעיית העומסים שמתווספים על הבניין עקב הדירות החדשות שנבנות בקומות העליונות, נעשה שימוש בגבס ששוקל פחות מבלוקים. הבניה בגבס, שמפחיתה גם את העבודות הרטובות, מעניקה יותר גמישות מבחינה קונסטרוקטיבית".
הוא מוסיף כי "בעיה אקוטית בפרויקטים של תמ"א היא החניות. הפתרון לכך הוא חניות רובוטיות שונות, המאפשרות לתת מענה לצרכים השונים – חניה רובוטית מסתובבת, מכפיל חניה ועוד".
גם ננה חן, המשנה למנכ"ל קבוצת רפאלי המקדמת פרויקטים של התחדשות עירונית, מתייחסת לאתגר של הכנסת חנייה רובוטית למבנה שעובר התחדשות עירונית: "בפרויקטים רבים של התחדשות עירונית נושא החנייה הוא אתגר הנדסי משמעותי הן ברמה התכנונית והן ברמה התפיסתית של הדיירים. מבחינה תכנונית מדובר באתגר טכנולוגי, שכן החניון אמור לספק כמות מסוימת של חניות בהתאם למספר הדיירים. בפרויקטים של תמ"א 38 שטח החנייה הינו קטן והעבודות בו מוגבלות מאוד מכיוון שמדובר באזור אורבני מאוכלס. לכן העבודה צריכה להיעשות בצורה מאוד מדויקת, מתוזמנת ומחייבת התייחסות מיוחדת של האדריכל, המהנדס, אחראי בטיחות ועוד. זו עבודה שדורשת מקצועיות מירבית ולשמחתנו רכשנו ניסיון זה בפעילות שלנו באירופה. מבחינת תפיסת הדיירים, החניונים הרובוטים עדיין לא נתפסים כפתרון לגיטימי, זאת למרות שבאירופה הם כבר פועלים בכל מקום והשתרשו כפתרון מקובל ויעיל. בארץ צריכים עדיין לעבור תהליך ונדרשת הסברה על יתרונותיה אל מול בעלי הדירות".
האדריכלים גיא מילוסלבסקי ממשרד מילוסלבסקי אדריכלים ואמנון שוורץ, שתכננו את מגדל "בין ערים", מתארים מספר אתגרים שעמדו בפניהם בתכנון גורד שחקים ואת הפתרונות היצירתיים שיושמו בתכנונו.
מגדל "בין ערים" מתנשא ל-100 קומות וגובהו כ-400 מטר. מילוסלבסקי מספר כי מדובר במגדל עם עירוב שימושים – משרדים, מסחר, ציבורי, מלונאות ופנאי. מגדל זה מהווה אייקון אזורי בנוף העירוני של גוש דן, ממוקם בלב המע"ר העתידי של תל אביב ובסמוך למתחם הבורסה.
העיצוב מבטא פרשנות להיותו הצטלבות בין 3 ערים (גבעתיים,רמת גן,ת"א)- 3 ערים, 3 חזיתות, 3 תנועות דינמיות שנפתחות לשמיים וחושפות את מימד העומק של המגדל.
לדבריו, "מבחינה אדריכלית היה אתגר אמיתי בעיצוב הבניין כאייקון, המבטא את עצם היותו במרכז אגד ערים, ובמרכז העסקים של גוש דן וציר איילון. הפתרון האדריכלי הוא תכנון של הבניין בצורת משולש קעור צלעות, המפנה את כל אחת מצלעותיו אל אחת הערים. התנועתיות בעיצובו מתבטאת בצורת גל ורטיקלי העולה מעלה. בשונה מהצורה הקונבנציונלית של עמוד ורטיקלי, עמודי הקונסטרוקציה בבניין הינם בצורת גל, ועל מנת למנוע את קריסתם הם מחוברים לגרעין הבניין, המשמש כחוט שידרה קונסטרוקטיבי".
האדריכל אמנון שוורץ מתאר אתגר נוסף שהיה צריך להתמודד עימו: "היה צורך לתת מענה למארג הולכי הרגל העוברים דרך המגדל, באופן שיגשר בין אזורי המע"ר השונים. הפתרון נמצא באמצעות מערכת של שלושה גשרים מעל הכבישים הסמוכים לבניין, שמחברים בינו לבין אזור הבורסה, גבעתיים סיטי ואל ציר קירוי נתיבי איילון. גם תכנון השטחים הפתוחים היה מאתגר, ועלתה השאלה היכן למקם שטחים פתוחים מגוננים, לרווחת ציבור המשתמשים בבניין. הפתרון נמצא בניצול הגגות של החלקים הנמוכים במגדל, למרפסות גדולות ופתוחות לשמיים, בסמיכות לקומת מסחר ושרותי רווחה".