ענף הבנייה בישראל הוא אחד ממקומות העבודה המסוכנים ביותר. בכל שנה נהרגים בישראל עשרות עובדי בניין. מומחים מצביעים על הכשלים ומספרים מה ניתן לעשות

הנתונים העגומים מתחילת השנה, מלמדים כי נושא הבטיחות בענף הבנייה עדיין רחוק מלהיות משביע רצון. בכל שנה נהרגים עשרות עובדים בענף ועוד מאות נפצעים. גם השנה לצערנו, התמונה לא תהיה אופטימית יותר. רק בשנה האחרונה התרחשו אירועים קשים כמו קריסת חניון רמת החייל וקריסת המנוף בבת ים, בגשר קוקה קולה וכן עשרות פועלים שנפלו מפיגומים. אין כמעט יום ללא תאונת עבודה חמורה המדווחת בתקשורת, וכמובן שיש לא מעט תאונות שלא מדווחות משום שמתויגות כקלות. מומחים בענף שמצביעים על הכשלים, טוענים שיש גם הרבה מה לעשות.

בעיית העובדים הזמניים

אל”מ במיל’ המהנדס מתי רביבי, מומחה לבטיחות וחבר באיגוד המהנדסים לבניה ולתשתיות: “לא מקרה הוא, שבעבודות בניה נגרמות יותר תאונת מכל ענף אחר, בישראל ובעולם. לעבודות בניה מאפיינים המייחדים אותן משאר ענפי התעסוקה במשק”.

“תהליכי עבודה משתנים כל העת. לא ניתן לבסס שגרת פעילות קבועה שכן בכל יום ובמהלך כל יום, נעשות פעולות בניה שונות מאלו שבוצעו זמן קצר קודם לכן. העובדה שלא ניתן לבסס שגרת פעילות, מקשה מאוד על יצירתה של תרבות  הפקת לקחים ושיפור מתמיד”, אומר רביבי.

“עובדים זמניים מתחלפים כל העת. תופעה זו נובעת משלושה מקורות. מקור ראשון – ריבוי מקצועות הבניה – על מנת להקים בנין “רגיל” נדרשות עשרות דיסציפלינות כמו, טפסנים, רצפים, טייחים, ברזלנים, חשמלאים, אינסטלטורים, אנשי נוף, אנשי כיבוי, רתכים, עובדי אבן, עובדי חיפוי  ועוד. המקור השני התורם לתחלופת עובדים נובע מהקושי הפיזי של עבודות בניה, בעיקר עבודות ‘רטובות’ המרתיע אנשים רבים מלעבוד בעבודות אלו. המקור השלישי הינו מחזור החיים של פרויקט בניה, עבודות בניה מתבצעות במסגרת פרויקט תחום בזמן. מסתיים הפרויקט – מסתיימת ההעסקה של העובדים”, הוא מוסיף.

“לאתגרים נוסיף את רמת הסיכון האופיינית לעבודות בניה – עבודות בניה הנן עבודות מסוכנות. סביבת העבודה המאופיינת בעבודות בגובה, בעבודות ברעש, בתנאי קיצון של מזג אוויר, בתנאי אבק, בעבודות בקרבת מקורות אנרגיה ועוד. הציוד המופעל הינו עתיר סכנות, הוא עלול לחתוך, לשרוף, לקטוע, לחשמל, לדרוס, להתהפך, למחוץ ואם לא די בכך, ציוד זה גם מתיישן ומתבלה מהר כתוצאה מתנאי הסביבה המאתגרים. התקשורת בין אנשים מאתגרת אף היא, העובדים לא מכירים אחד את השני, מכיוון שהם מתחלפים כל הזמן, בליל שפות כתוצאה מריבוי עובדים זרים מארצות מוצא שונות, היעדר קשר אישי בן מנהלים לבין עובדים ועוד. עבודות בניין הו מסוכנות מטיבן והחשיפה המוגברת של עובדים לסכנות בעבודות אלו, מתבטאת כאמור, בריבוי תאונות בכל רמות החומרה בענף זה, ולבסוף, גורם הניהול – קצב ההשתנות של העבודות, הפיזור שלהם לאורכו, לרוחבו ולגובהו של אתר בניה מקשה מאוד על קיום שליטה ובקרה אפקטיבית על עבודות הבניה המתבצעות בפועל ואם לא די בכך, וכפי שכבר הוזכר, כמעט ולא ניתן לבסס תרבות ניהול המאופיינת בקשר אישי, מחויבת אישית ודאגה אישית לעובדים, שכן הם מתחלפים כל הזמן”, מסביר רביבי.

מה ניתן לעשות לנוכח מה שתיארת כאן?

רביבי: “ניתן וצריך להפוך כל אחד מהאתגרים שתוארו לעיל, כהזדמנות לשיפור מתמיד בעבודות בניה. זה ניתן להיעשות אולם לשם כך נדרשת גישה מערכתית, אסטרטגיה גבוהה ומידת מעורבות מועצמת של המדינה ושל היזמים בעולם הבניה”.

“שילוב טכנולוגיות מתקדמות בעבודות בניה ובשיטה ובקרה  עליהן, ביחד עם עידוד תרבות הקושרת בין איכות לבין בטיחות, תמחור אחר של מכרזים, עידוד של אוכלוסייה צעירה להיכנס לענף הבניה באמצעות שכר גבוה, שילוב בלימודים אקדמאיים ועוד, מיסוי מופחת על ציוד ואמצעי בטיחות ועוד, כל אלה יכולים לסייע ולהפוך את הבעיה להזדמנות ואת הבטיחות להפוך מנושא מעיק ומאיים על עובדים ועל מעסיקים, לגורם התורם לשיפור איכות הבניה כמוצר, ולאיכות וייעול תהליכי הבניה”, אומר רביבי.

חסרים עשרות מפקחים

אחד הגופים העוסק בנושא הבטיחות באופן יומיומי, היא הסתדרות עובדי הבניין והעץ, אשר מייצגת את עובדי הבניין. יו”ר ההסתדרות, יצחק מויאל, מסביר כי התחום הכאוב, של התאונות באתרי הבנייה בישראל. הרוגים ופצועים והרבה כאב של המשפחות מדיר שינה מעיניו. “צריך להפוך עולמות  כדי למנוע עוד הרוגים ופצועים נוספים באתרי הבנייה”, הוא אומר.

מה צריך לעשות כדי לצמצם את מספר התאונות באתרי הבנייה?

“בימים אלה אני עובד על הסכם קיבוצי ענפי מול התאחדות בוני הארץ בתחום הבטיחות וכן אני עתיד לקיים באופן קבוע יום בטיחות בינלאומי עם גורמים המעורבים כדי למגר את התופעה. אני מתריע ודורש ממשרדי הממשלה במשך שנים להתערב ולהקטין  את מספר התאונות באתרי הבנייה. פניתי לכל גורם אפשרי, מהמשרד הממשלתי הכי זניח ועד לראש הממשלה בכבודו ובעצמו. הרוגים ופצועים בענף הפכו לדבר בלתי נסבל וכמעט בשגרה וחייבים לעצור את הקטסטרופה. אנו בענף הבניין והעץ בהסתדרות מקיימים הכשרות לעובדים בענף הבנייה בתחום הבטיחות, אבל זה נעשה מעט מאוד ולא מספיק. זו, אגב, משימה של מדינת ישראל, של משרדי הממשלה שאמונים על הכשרת העובדים, מצד אחד ואכיפת חוקי העבודה מצד שני”.

מי האשמים במצב ומה אחריותם?

“את האשמה על ההפקרות אני מטיל על משרד העבודה בהיעדר פיקוח, אכיפה ואמצעי הרתעה של משרדי הממשלה האחראיים, קרי, משרד העבודה והרווחה. חסרים עשרות מפקחים שיבדקו את עשרות אלפי האתרים בארץ. אם נחסוך בהוצאות של אותם מיליונים של הביטוח הלאומי, אפשר בכסף הזה למנות מפקחים ולקנות מנופים חדשים. יש בשוק גם הרבה קבלנים חאפרים”.

מויאל אומר כי כדי להיות הוגנים הוא מציין כי באחרונה  משרד העבודה מבצע מהלכי אכיפה כמו הטלת קנסות, סגירת אתרים שהתרשלו בבטיחות, מעורבות משטרה, משרד המשפטים ורשויות מקומיות. יש יותר מודעות חברתית. הנושא  בסדר היום של התקשורת. “לפי מה שידוע לי בשנת 2018 יחלו בהטלת קנסות כספיים כבדים לעבירות בטיחות”.

נתק בין היזם לקבלן המבצע

לדברי מהנדס שאול שמיל בעלי שאול שמיל מהנדסים, הסטטיסטיקה הנוראה הזו איננה מקרית כלל ועיקר. לדבריו, מבנה שוק הנדל”ן הינו כזה שברוב רובם של המקרים החברות היזמיות אינן החברות המבצעות את הפרויקט וחלוקה דיכוטומית זו מביאה במקרים רבים לחוסר תיאום מוחלט בין הגורמים, מה שמשפיע מאד גם על נושא הבטיחות באתרי הבנייה.

ענף הבנייה, מדגיש שמיל, מונע מבסיס כלכלי מובהק תוך ניסיון למקסם רווח, לחסוך בעלויות ולסיים את הפרויקט כמה שיותר מהר. עובדה זו כשלעצה תפגע במקרים רבים הן באיכות והן בבטיחות.

לדבריו, “מעבר לנתק שקיים ברוב המקרים בין החברה היזמית לבין החברה הקבלנית המבצעת, אי שימוש בטכנולוגיות בנייה מתקדמות והמחסור האקוטי בכוח אדם מקצועי בענף הבנייה גורם לכך שמדובר בפועל בשוק של “גנרלים ללא חיילים” ובמילים אחרות- הקבלנים והיזמים, על מנת לקדם כמה שיותר מהר את הפרויקט, מדלגים הרבה פעמים על בעיות דוגמת קונסטרוקציה ובטיחות ולוקחים מכל הבא ליד את אותם אנשי מקצוע זמינים שאינם תמיד מיומנים דיו”.

לדבריו, מקרים רבים “החתול שומר על השמנת” כלומר חברות היזמות והמבצעות בעצמן מפקחות על המתרחש באתרי הבנייה, לא בהכרח תורם לנושא הבטיחות.

מה ניתן לעשות בכל זאת?

“המלצותיי – לכפות ברגולציה גופים מקצועיים חיצוניים שיפקחו על הבטיחות באתרי הבנייה. במקרה של יזמים וקבלנים מבצעים נפרדים, ליצור מנגנון שיפקח על כל שלבי תהליך הבנייה החל משלב התכנון ועד לגמר ולאכלוס. בנוסף, מיד עם הקמת אתר בנייה, לייצר פיקוח מדוקדק ביותר על נושא הבטיחות באתר, כמו גם יישום נוהלי הבטיחות. כל המסקנות לעיל מופיעות בהמלצות ועדת זיילר שהוקמה לאחר אסון ורסאי והמדינה מתמהמהת ליישמן”.

תיקצוב הבטיחות

גם בהתאחדות בוני הארץ מודאגים כמובן מריבוי התאונות בענף ופועלים לקידום מהלך שיחייב את מזמיני העבודה הממשלתיים והציבוריים לתקצב את עלות הבטיחות כבר במסמכי המכרז.

אשר גרין, סגן נשיא התאחדות בוני הארץ ויו”ר אגף בניה חוזית ציין כי “אנחנו בהתאחדות בוני הארץ פועלים כבר שנים במספר מישורים על מנת לסייע לצמצום התופעה וזאת, בין היתר, באמצעות הדרכות במגוון נושאי בטיחות לעובדים באתרי הבנייה על ידי ניידת הדרכה שבה מוצעות הדרכות אינטראקטיביות בשש שפות, בעריכת ימי עיון והשתלמויות לקבלנים, בהפקת הדרכות מרוכזות בתחום זה בסופי שבוע מקצועיים לאוכלוסיית מנהלי העבודה בענף הבנייה ועוד.”

אבל המציאות בשטח מוכיחה שזה לא מספיק ויש להרחיב את הפעילות בצורה שתעודד את מזמיני העבודה ואת הקבלנים המבצעים להתחיל ולטפל בנושא הבטיחות כבר בשלב הכנת המכרז.

לדבריו, “במכרזים שמפרסמים כיום  משרדי הממשלה, החברות הממשלתיות והתאגידים העירוניים בתחומי הבנייה ציבורית ולפרויקטים של תשתיות אין כל התייחסות לנושא הבטיחות בעבודה וכך גם במכרזים של יזמים פרטיים. בעת תחשיב המחירים לסעיפי המכרז השונים הקבלן מחשב את עלות סידורי הבטיחות אשר לדעתו מתאימים לאתר הספציפי ומוסיף את עלותם להוצאות התקורה של הפרויקט.

בשיטת תמחיר זו, לא ברור ליזם, למנהל הפרויקט, או אפילו לא למנהל העבודה אילו סידורי בטיחות נלקחו בחשבון או מתי הם חורגים מתקציב הבטיחות  שנקבע לפרויקט.

בנוסף, בגלל ששיטת המכרזים בישראל, מקדשת את המחיר הזול ביותר היא מעודדת, הלכה למעשה, את מגיש ההצעה במכרז לחסוך בעלויות הפרויקט – לרבות עלויות הבטיחות”.

מבדיקה שערך אינג’ נתן חילו מנהל האגף הטכני בהתאחדות בוני הארץ עולה כי הוספת כתבי כמויות לנושא הבטיחות באתרים תתרום גם ליזם או למזמין העבודה וגם לקבלן המבצע.

גרין מציין כי “זה דורש יותר השקעה מצד מזמין העבודה, כי על מנת להכין כתב כמויות של סידורי הבטיחות הוא צריך להשתמש בשירותיו של מהנדס ביצוע או של ממונה בטיחות, שינתחו את סידורי הבטיחות הדרושים החל מכמות ציוד הגנה אישי לעובדים, פיגומים בטוחים, דרכי גישה בטוחים, סידורי ההגנה הדרושה בפרויקט, בהתחשב בשיטת העבודה של  הקבלן ובלוח הזמנים שלו. פריטים אלה יופיעו במכרז ככתב כמויות לסידורי בטיחות כשהמחירים נתונים מראש, הקבלן מגיש ההצעה יוסיף אותם למסמכיי המכרז ועל פרק הבטיחות כאמור אין תחרות על המחיר זו אקסיומה.

במהלך העבודה ימדוד היזם את הכמויות וישלם לקבלן על פי כמויות סידורי הבטיחות בפועל ועל פי מחירי היחידה שבמכרז.
בשיטה זו לא יהיה לקבלן תמריץ לחסוך בסידורי בטיחות.

אבל הרווח יהיה של שני הצדדים. גם מזמין העבודה וגם הקבלן המבצע יוצאים נשכרים מפרויקט של נרשמו בו תאונות עבודה. כל המחקרים הוכיחו כי נקיטת סידורים למניעת תאונות חוסכת תאונות וחוסכת כל ההוצאות הכרוכות בתאונות. כאשר “מכריחים” את הקבלן לנקוט סידורי בטיחות עוזרים לו למעשה להגדיל את הכנסתו מהפרויקט. השיטה מקטינה את הסיכונים של הקבלן כי היזם ביצע למעשה במכרז הערכת סיכונים ממנה ייהנה הקבלן בבואו לבצע את העבודה”.

על מנת לקדם את המהלך פנו נציגי אגף התשתיות והבניה החוזית בהתאחדות אל מקבלי ההחלטות ומזמיני העבודה על מנת להציע להם בשלב הראשון לכלול במכרזים הממשלתיים והציבוריים התייחסות לנושא הבטיחות בעבודה על מנת ליצור נורמה בענף ולהתחיל וטפל בתאונות העבודה מלמעלה. “בשלב השני אני מאמין ששיטת העבודה הזו תחלחל גם אל היזמים הגדולים בהתקשרותם עם קבלני הביצוע” מסכם גרין.

מחסור בבודקי עגורנים

ורד צרפתי זבולון, סגנית נשיא התאחדות בוני הארץ וסמנכ”לית חברת צרפתי שמעון  קובעת כי “הקבלנים והמעסיקים צריכים להבין שכללי המשחק השתנו, ושעליהם להקצות משאבים כלכליים וכח אדם על מנת להגביר את הבטיחות באתרי הבניה. יחד עם זאת, חשוב להבין שהיום יש הרבה חסמים שמקשים ליישם את נושא הבטיחות. אין מספיק ממוני בטיחות. הממשלה לא מקצה מפקחים נוספים למינהל הבטיחות, ומצד שני לא מאפשרת להכשיר מנהלי עבודה ותיקים כממוני בטיחות. היום מנהל העבודה באתר בניה צריך להתמודד לבד עם נושא הבטיחות. המציאות מחייבת הכשרה של עשרות מנהלי בטיחות, ולכן ביקשנו להכשיר לכך מנהלי עבודה עם ותק של 20 שנים, אבל הממשלה מתנגדת לכך כי לפי החוק צריך הכשרה גבוהה יותר. בינתיים יש עיכובים והמצב נשאר כמות שהוא.  על הממשלה להשקיע תקציבים בהקמת מכללות וקיום הדרכות קבועות ובקורסים בבטיחות לעובדי בניין”.

היא מציינת בעיה חמורה נוספת בבטיחות – בודקי העגורנים “יש מחסור עצום בבודקי עגורנים – בכל הארץ יש רק 8 מוסמכים, מתוכם רק 5 פעילים, והם אחראים על 13,000 אתרי בניה ברחבי הארץ שמפעילים אלפי עגורנים, וכמובן שהם לא יכולים להספיק לעשות את הבדיקות לפי החוק. הממשלה צריכה להבין שרק הטלת קנסות על הקבלנים לא תפתור את הבעיה, וכי היא צריכה להשקיע כסף בהדרכות – לצד הגברת האכיפה”.

פערי שפה

חיים קראדי, סמנכ”ל בפרשקובסקי מסביר כי אחד האתגרים באתר בנייה הוא לגשר על הפער בשפה. “מכיוון שבענף הנדלן עובדים בעיקר עובדים זרים, לפעמים הקבלן יכול למצוא את עצמו עם עובדים המדברים 5 שפות שונות והתחלופה היא יומיומית. לכן בכל אתר בנייה של חברת פרשקובסקי נמצא צוות “נאמן הבטיחות” אשר מונה 2 עובדים ומפקח שכל תפקידם הוא להעביר הדרכת בטיחות ולגלות מפגעים בטיחותיים ולטפל בהם באופן מיידי. בכדי לגשר על הפער בשפה, בנה צוות נאמן הבטיחות “שפת קוד” משותפת אשר נלמדת בהדרכת הבטיחות שעוברים העובדים בכל בוקר.

מעגלי בטיחות

יואל אבן, סמנכ”ל ההנדסה של חברת מוריה לפתוח ירושלים מספר כי כדי להגביר את הבטיחות באתרי החברה, “בעשרות הפרויקטים שאנו מבצעים ברחבי מטרופלין ירושלים, אנו מקפידים על מספר מעגלי בטיחות העוטפים את הפרויקט.

מעגל ראשון- קבלן. אנו בוחרים במכרז קבלנים בעלי סווג מתאים, ודורשים מהם .

למנות את כל האחראים הנדרשים מבחינת החוק – מנהל עבודה מוסמך הרשום באתר העבודה במשרד הכלכלה, ממוני בטיחות מטעמם וכיוצא בזה, כולל החתמתם על נספח בטיחות הכולל את כל הנחיות הבטיחות שמוריה דורשת את קיומן בפרויקט.

מעגל שני – פיקוח. אנו עובדים תמיד, ובכל פרויקט עם חברות ניהול פרויקטים ופיקוח, מהמובחרים שיש במדינה, אשר מבצעים את עבודות הפיקוח באתרים ועובדים עפ”י נהלים ברורים לניהול הביצוע באתרים הכוללים גם את שמירת הבטיחות באתרים השונים.

מעגל שלישי – יועץ בטיחות בלתי תלוי. אנו מקפידים על מינוי יועצי בטיחות חיצוניים מטעמנו, המלווים כל פרויקט ומבצעים בקרה מדגמית באתרים השונים. לכל יועץ כזה יש אתר הרשום על שמו, ובאחריותו לבצע ביקורות בטיחות באתרים, להמליץ על הפעלת קנסות על חריגות ועבירות בניה, להמליץ על הפסקת עבודה במקרים קיצוניים ועוד”.

לדבריו, “יועצים אלו מבצעים סיורים מתואמים מראש, אך גם ביקורי פתע, שלא אחת הציפו בעיות באתרים, אשר טופלו על ידנו בחומרה. בנוסף, לא הסתפקנו בכך, ועל יועצים אלו, מיננו יועץ אחראי, שתפקידו לוודא שהיועצים עצמם עובדים עפ”י הנדרש, ועפ”י נוהל הבטיחות של מוריה”.

כלים למנהלים

גם בחברת שיתופית – אחת מחברות הביצוע הגדולות בארץ, ננקטים צעדים להגברת הבטיחות. מנכ”ל ומייסד החברה דוד נמרודי, מבהיר כי “הבטיחות במקום הראשון אצלנו. אנחנו מקבלים ניקוד יתר במכרזים לקבלת עבודות, כי אין לנו אסונות ואין לנו הרוגים. יש לנו בחברה וועדת בטיחות וגם אני כמנכ”ל מסתכל קודם כל על הבטיחות”.

נושא הבטיחות הוא יומיומי, מבהיר נמרודי: “צריך לשים לב ביום יום לבטיחות וצריך לתת את האמצעים למנהלי העבודה ולמנהלי הפרויקטים לקיים את הבטיחות – אפודים זוהרים, מעקות תקניים, יועץ בטיחות קבוע שמסייר בבניין פעם בשבוע, נותן לך ציון ומפרט מה בסדר ומה לא בסדר, ועדת בטיחות שמתכנסת פעם בחודש – בניהולי, עם מצגת שמצביעה על הדברים שדורשים שיפור באתרים באותו החודש”.

נמרודי מוסיף כי “אנחנו מקפידים על תבניות כמו שצריך. למשל, עכשיו אני בונה מגדל, אני עושה מצחיה מסביב, כדי שחלילה לא ייפול משהו על עובר אורח. כשמקיפים מעקות – לא עושים אילתורים, כשמקימים פיגום, צריך לקחת פיגומצ’יק עם תעודה רשמית וכדומה”.

לא להאשים את הש.ג

ניר ינושבסקי, סמנכ”ל חברת ינושבסקי הנדסה ובניין קובע כי “תפיסת הבטיחות באתרי בניה הולכת לעבור שינוי משמעותי. עד היום השתרשה מה שנקרא, “תפיסת הש.ג.” – תפסו את מנהל העבודה ואמרו לו אתה אחראי על הבטיחות באתר. ברור שזה לא יכול להחזיק מים ואת התוצאות אנו רואים. התפיסה הזו צריכה להתבטל ובמקומה תבוא תפיסה הרבה יותר מכלילה, כזו שאומרת שכולם שותפים לאחריות על הבטיחות – החל מהמתכנן שתכנן את הבניין וצריך להתחשב באיך מיישמים את התוכניות שלו, האדריכל והמהנדס. בסופו של דבר גם אנשי מקצוע אלה צריכים לחשוב איך מוציאים אל הפועל בצורה בטיחותית את המיזם שתכננו”.

לדבריו, “זה משהו שאף אחד לא לקח בחשבון ולא חושב עליו, אך יש לו פקטור מאד משמעותי.  לפי גישה זו, המתכננים יצטרכו להבין מה זה בטיחות ואיך עובדים בצורה בטיחותית, וכך גם המהנדסים, מנהלי הפרויקטים, מהנדסי הביצוע, מנהלי עבודה וכמובן גם הקבלנים ובעלי החברות. בעצם כל שרשרת החיול המעורבת בתהליך הבניה, יישאו באחריות על הבטיחות. ככה זה צריך להיות, וכך גם יהיה וברגע שזה יקרה, הבטיחות תהיה חלק בלתי נפרד מתהליך הבניה, לא באחריות של גורם אחד, אלא של כולם”.

“אני מתרשם שכולם מבינים שלא ניתן להמשיך כך, העול לא יכול ליפול רק על מנהלי העבודה. זה לא ריאלי וצריך שיהיה שינוי והוא לא יבוא מכך שיטילו קנסות על מישהו כזה או אחר, אלא שינוי מערכתי כולל, כפי שהדבר נעשה בתחום תאונות הדרכים. לא מאשימים את יצרן הרכב, אלא את הנהג, הולך הרגל, התשתיות והחקיקה – כולם חלק מהבעיה וגם חלק מהפתרון”, מסכם ינושבסקי.

הכל מתחיל מהחינוך

לדברי רן יכין, מנכ”ל אפקון בניה מקבוצת שלמה, “יש לנו את תו התקן לבטיחות  ובריאות בתעסוקה ויש לנו גם מחלקת בטיחות אין האוס, שמבקרת ותומכת את אתרי החברה. באופן כללי, התקנות הקיימות מתאימות ונכונות . העניין הוא האכיפה שהיא קשה וחינוך מהבית”.

יכין קובע כי “הכשלים בבטיחות בבניה מתחילים מחינוך, כמו כל דבר בחיים ורואים צעדים ראשונים בכיוון הנכון. אם לפני שנים פועל לא שם קסדה, את זה כבר עברנו, אז עכשיו אנחנו ברמה הבאה – שיבינו שגם מעקה זה דבר חשוב, וכמובן שזה גם ברמת המנהלים, שמנהל נכנס לאתר. אתה חייב להראות דוגמה אישית, קסדה, נעלי בטיחות,ווסט זוהר וכו’. אנחנו משתדלים מאוד להקפיד על זה. עושים הדרכות בטיחות, כל בוקר עושים הדרכת בטיחות קצרה, לא מתחילים לעבוד ללא תוכנית בטיחות לכל אתר ואני מאמין שכל חברה צריכה לחנך את עובדיה וקבלני המשנה שלה”.